מדינת ישראל נ' ארד יואב שירותים בע"מ ואח'

החלטה

1.לפני בקשת הנאשמים להורות על ביטול כתב האישום מטעמים של הגנה מן הצדק. לטענתם במקום ביצוע העבירה עבדו שתי חברות: הנאשמת 1 דנן וחברת סייפן. אף על פי כן בחרה המאשימה לנקוט בהליכים אך ורק נגד הנאשמים. משכך, מדובר באכיפה בררנית. הנאשמים מוסיפים כי רוב העבירות התיישנו, ואחרות נגועות בשיהוי קיצוני הפוגע ביכולתם של הנאשמים להתגונן כראוי. נוכח האמור יש לבטל את כתב האישום.

2.המאשימה טוענת מנגד כי נגד חברת סייפן ננקטו הליכים וזו אף הורשעה (ת"פ 37/10). משכך יש לדחות את הטענה בדבר אכיפה בררנית להידחות. המאשימה מוסיפה כי החקירה בתיק זה החלה בחודש 5/2008. בשל מורכבות ההליכים נדרשו מספר פעולות כאשר הפעולה האחרונה בוצעה ביום 3.3.11. מכל מקום הנאשמים לא הצביעו על טעם המצדיק את ביטולו של כתב האישום מחמת שיהוי. באשר לטענת ההתיישנות הודיעה המאשימה כי באישום השני יימחקו המועדים הבאים: 10.4.08 ו-13.4.08; ובאישום השלישי יימחקו המועדים האלה: 1.4.08, 8.4.08, 10.4.08, 12.4.08, 13.4.08 לגבי העובד חבזה נבאל.

3.לנוכח האמור בהודעת המאשימה יימחקו באישום השני המועדים 10.4.08 ו- 13.4.08; ובאישום השלישי - המועדים 1.4.08, 8.4.08, 10.4.08, 12.4.08, 13.4.08 לגבי העובד חבזה נבאל. המאשימה תגיש כתב אישום מתוקן בתוך 7 ימים.

4.יש לדחות את הטענות שהעלו הנאשמים. כאמור לעיל, נגד חברת סייפן נקטה המאשימה הליכים נפרדים. על כן אין מדובר באכיפה בררנית כלל. מהודעת הנאשמים מיום 19.1.14 עלה כי אינם עומדים עוד על טענתם זו.

בעניין טענת הנאשמים כי מדובר בשיהוי קיצוני: העבירות מושא כתב האישום אירעו בחודשים 4-6/2008, וכתב האישום הוגש ביום 14.4.13. דהיינו, כמעט בחלוף תקופת ההתיישנות. המאשימה טענה כי פעולת החקירה האחרונה בוצעה ביום 3.11.11 ואולם לא הובאה כל אסמכתא התומכת בטענה זו. אף על פי כן, איני סבורה כי יש לבטל את כתב האישום. הלכה פסוקה היא כי טענת שיהוי תתקבל במקרים חריגים בלבד. אין בחלוף הזמן כשלעצמו, כל עוד לא חלפה תקופת ההתיישנות, בכדי להצדיק את ביטול כתב האישום (עפ (מחוזי חיפה) 25429-01-10 מדינת ישראל נגד זוהיר מוסטפא, ניתן ביום 13.05.2010). כתב האישום יבוטל אם תוכיח "התנהגות בלתי נסבלת של הרשות אשר פגעה בזכויות מהותיות או דיוניות של הנאשמים" (ע"פ (ארצי) 26/05 מדינת ישראל נגד מקסימום מסעדות בע"מ ואח', ניתן ביום 28.06.2007, וראו גם: ע"פ (עליון) 2910/94 יפת נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 221). הנאשמים לא הוכיחו זאת.

זאת ועוד. בע"פ 26/05 הנ"ל טענו הנאשמים כי מדובר בשיהוי ניכר, שכן כתב האישום הוגש בחלוף ארבע שנים ממועד ביצוע העבירה. בית הדין הארצי קבע כי ממועד הביקורת שבה נבדקה התנהלותם של הנאשמים, היה עליהם לדעת כי מתנהלת חקירה נגדם, אשר בבוא היום יתכן שתבשיל לכדי כתב אישום:

"מאותו מועד, שהוא אכן מועד ביצוע העבירה, לא יכולים המשיבים לחסות תחת אצטלה של אי-ידיעה, כי לא יינקט נגדם כל הליך. המשיבים היו יכולים לברר כל העת באיזה מצב ו/או שלב מצויה החקירה ואימתי מתעתדים להגיש כנגדם כתב אישום, אם בכלל. אנו סבורים, כי היה על המשיבים, מעת שידעו כי מתרקם נגדם הליך שיתכן ויהא פלילי, לשמור ולאתר כל מסמך שיכול לזכותם בדינם, בין אם יוגש כתב אישום ובין אם יוטל עליהם קנס מינהלי. אם לא עשו זאת המשיבים ועת מדובר בטענות הגנה, בהתייחס להוראת סעיף 4 סיפא לחוק, הרי האשם רובץ לפתחם שלהם" (ההדגשה הוספה- ד.פ.)

נוכח האמור, לא שוכנעתי כי התנהלות המאשימה פגעה בזכויות מהותיות או דיוניות של מי מהנאשמים, ועל כן יש לדחות את בקשתם לביטול כתב האישום.

סוף דבר- הבקשה נדחית.

אין צו להוצאות.

התיק נקבע להקראה ביום 6.3.2014 בשעה 12:00.

ניתנה היום, ה' אדר תשע"ד, 05 פברואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: